עבודת בית - יהדות אמריקה

 

קורס: יהדות ארצות הברית 17 9350

 

מרצה: פרופ' זהר שגב

 

מגישה: עדן יניב (206777203)

 

תוכן עניינים:

 

מבט אחר על האמריקניזציה הציונית                                                                                                  

הרצל ותכנית בזל מנקודת מבטם של מנהיגים ציונים אמריקאים                                                              

סיכום                                                                                                                                             

ביבליוגרפיה                                                                                                                                   

 

כיצד התפתחותה של האמריקניזציה היונית השפיעה על התפיסה הציונות?הופמבט אחר על האמריקניזציה הציונית

קיים הבדל בין ציונות אמריקנית לציונות דרום-אירופית. בגלל הרקע, הציונות הדרום אירופית נולדה על רקע שואה ורדיפה. לעומת האמריקנים אשר חיו בחברה דמוקרטית.

תהליך האמריקניזציה של הציונות היה תהליך מורכב בניסיון לשמר ולטפח מרכיבים פרטיקולריים לא-אמריקנים של הציונות. להתפתחות הציונית האמריקאית מאז שנות ה70 קיימים שני כיוונים: הראשון הוא, הנכונות להתמודדות אידאולוגית ומעשית עם הניגוד הציוני-אמריקני. תהליך של התאמה בין האידאולוגיה והסמלים הציוניים-סוציאליסטים ובין הערכים והצרכים האמריקנים. תוך, ניגוד בין תפיסת רוב יהודי בארץ ישראל, לבין צדק חברי ודמוקרטיה. הכיוון השני הוא, יחסי ישראל-ארה"ב מבחינה היסטורית חברתית. התאמה ציונית-אמריקנית, בתהליך לא לינארי, ובהתמודדות עם צרכים וערכים. המצב בארץ משתנה, אינטרס הציוניות משתנה. תהליכים חוזרים של אמריקניזציה לתהליך הציונות.

ציוניות אמריקאית מנסה ליצור הרמוניזציה בין "יהודי" לבין "אדם".

 

א. קבוצת המהגרים: הציונות - אמצעי לריכוך קשיי השתלבות באמריקה

מי שהיגר לאמריקה מאירופה ראה את אמריקה כבית, ולא תחנת מעבר. היה להם שאיפה להשתלב ולהפנים את ערכיה של המדינה. בעקבות געגועים לעבר המוכר, בעיות בהתאקלמות. הייתה הקמה של ארגוני השתלבות של מהגרים יהודיים, שימשו כקבוצות תמיכה. כך שהתמיכה בארץ ישראל היא כזרקור של רוחניות ושייכות שאפשרה להם לחיות בגולה. כל היהודים באמריקה היו נמצאים במן משבר רוחניות, והאמינו שא"י היא התשובה, ציונות האמריקנית, דרך תמיכה במטרת העלייה הציונית. המהגרים הציונים היוו שלב א' של האמריקניזציה הציונית.

 

ב. האמריקנים ה'וותיקים': הציוניות- תגובה לאיום על יכולת ההשתלבות באמריקה

מבחינת האמריקנים הוותיקים הציונות נועדה בשביל לנטרל מוקדים שיפרידו בין זהותו האמריקנית לזהותו היהודית.

היו הרבה גישות לציונות ביחס לאנטישמית. ראו תמיכה בציונות בגלל שהתפרצה אנטישמיות, ראו את הציונות ככניעה לאנטישמיות וחלק ראו אותה ככלי להתמודדות עם האנטישמיות.

האמריקנים ה'וותיקים' חששו מאנטישמיות ומדרכי התנהלות ב'עולם הישן'. היה אי הסכמה על דרכי התנהלות ציוניות, מכל קבוצות היהודים השונות. ל'וותיקים' היה פחד משילוב ציונות בפוליטיקה האמריקנית. לדעת היה צורך לשימוש בציונות לתמיכה ביהודים בגולה, על ידי נתינת משמעות יהודית חיובית לתהליך ההשתלבות.

 

ג. 'בני הדור השני': הזדהות ציונית-אתנית - תרומה ייחודית לזהות האמריקנית הכללית

'בני הדור בשני' של המהגרים חוו, תרבות מהגרים מהבית מצד אחד ותרבות אמריקנית כללית מהסביבה החיצונית מהצד השני. 'בני הדור השני' שימרו את החיוניות והעושר של התרבות של בית הוריהם בשכונת המהגרים. לפיהם ציונות היא תפיסה המסרבת לוותר על הנאמנות ל'עולם הישן', לאפשר את הזכות היהודית את קיומה הלגיטימי והבלתי נפרד מהחברה האמריקנית. הציונות היא ביטוי מודרני ואמריקני לתרבות היהודית בחיי הפרט, היהדות לא נתפסת רק כדת. יש בעצם התחמקות מקיום אורח חיים נפרד וייחודי דתי משאר החברה.

 

לסיכום, קיים מתח בין ה'וותיקים' לבין 'בני הדור השני'. המשותף לשלושת התפיסות הוא שהציונות משמשת לסיפוק משמעות יהודית 'חיובית' ולהשתלבות באמריקה. לכך, קיימים שני מדדי השפעה. הראשון הוא מה זה יהדות 'חיובית'. למהגרים הציונים ובני הדור השני יהדות חיובית מתקיימת מבחינה אתנית-תרבותית. ולפי הוותיקים מבחינה דתית. השני הוא פרטיקולריות או אוניברסליות של יהדות 'חיובית'. המהגרים הציונים תופסים זאת כנבדלות ושייכות אנטישמית לעומת והוותיקים ובני הדור השני ורואים זאת כאופטימיות, שוויון וקבלה. תהלכים מחזקי יהדות אישית על חשבות אתני ורצון להתגוננות מפני התבוללות יכול ליצור דפוסי אמריקניזציה עתידיים דרך השתלבות חברתית ומשמעות יהודית.[1]

 

הרצל ותכנית בזל מנקודת מבטם של מנהיגים ציונים אמריקאים

בחינת אופני התקבלותו של הרצל בארה"ב נותן לרדת לשורשי התהליכים שהובילו ליצירתה ועיצובה של הציונות האמריקנית. ולהבין את הקשיים אתם התמודדות ציוני ארה"ב. לעקוב אחרי הבניית הבסיס האידאולוגי שאפשר לגשר על הפער בין האידאולוגיה הציונית למציאות האמריקנית.

תפיסת הרצל כמנהיג ציוני ויצירתה של תנועת הציונות קרו במקביל להגירה היהודית הגדול ממזרח אירופה לארה"ב. הרצל לא הקדיש הרבה תשומת לב ליהודי ארה"ב אך לא התעלם מקיומה של קהילת מהגרים בארה"ב. הוא התרכז בעיקר בגיוס כספים מיהודי ארה"ב. הרצל השפיע מאד בגיבוש השקפת העולם של מנהיגי הציונות האמריקנית. מצד אחד יהודי ארה"ב אמצו את רעיונותיו של הרצל ומצד שני יצרו ייחוד באימוץ הציונות ההרצליינית. תחילה ציונות היתה מיעוט בארה"ב והמשך הפכה לכוח ציבורי חשוב בקרב יהודי ארה"ב.

 

יחסם של מייסדי הציונות האמריקנית להרצל

מטרת מייסדי הציונות האמריקנית הייתה יצירת תמהיל גישור אידאולוגי בין ציונות אמריקנית לבין הגותו של הרצל.

לפי סטיבן וייז, תיאור הציונות ההרצליינית כהמשך טבעי של ההסטוריה היהודית. וציונות כסולידריות יהודית פרוטו-ציונית. המרכיבים בתנועה הציונית הם, המשכיות, רציפות בלאומיות היהודית ובדתות. העם היהודי עוצב מחדש בידי הרצל, שינה את דפוסי הפעולה הציבוריים של האליטות היהודיות, יצר סולידריות יהודית אמתית ולקח חלק הכרחי בקיום הלאומי המתחדש. לפני הרצל אנשים טשטשו יהדות מפחד מאנטישמיות אך אחרי הרצל נוצרה גאווה יהודית. המהגרים תמכו בתנועה הציונית, הם היו עניים, ורצו להרחיב את מעגל התומכים בציונות לשכבות חברתיות-כלכליות עשירות.

יש הבדל בין הציונות המזרח-אירופית לבין הציונות האמריקנית. ציוני ארה"ב נמנעו מלציין את העלייה לא"י כמרכיב חשוב, הפכו את הציונות למרכיב מרכזי בחייהם בתוך החברה האמריקנית ולאמריקנים האנטישמיות לא הייתה גורם מרכזי בעיצוב החיים היהודיים בארה"ב.

לפי ריצ'רד גוטהייל, מטרת הרצל אינה מדינה יהודית בארץ ישראל. לפיו, ריכוז יהודית באוטונומיה מוגבלת בחסות מעצמה ליברלית עדיפה לעומת מדינה עצמאית עם הרבה סכנות וקשיים להשגתה. הוא מוכיח זאת על ידי תכנית בזל, בה נכתב "בית לאומי" ולא מדינה. ארה"ב משמשת כבית לאומי ליהודים שם. חוסר הצורך של יהודי ארה"ב במקלט לא מבטל את הציונות. התנועה הציונית היא תנועה חילונית מודרנית. וציונות היא המשך קיומה של סולידריות ייחודית, שמירה על קיומה של עם יהודי, בעקבות תהליך החילון הציונות החליפה את הדת ביצירת המרכיב המשותף ליהודים בגולה. אך, ציונות אמריקנית יוצרת קושי ויכולה להיתפס כנאמנות כפולה, עדיין מדגיש כיאין סתירה בין ציונות לאזרחות אמריקנית. גוטהייל, הגדיר ציונות כ'כמיהה אדירה להיות יהודי טוב במטרה להיות אדם טוב יותר'.

הציונות פתחה מרכיבים של גאווה לאומית, המותאמת לחברה האמריקנית. וחיזוק הציונות גרם לשמירה על מרכיבים של אחדות יהודית ודמוקרטיה.

 

הרצל בזירה הציונית אמריקנית עד הקמתה של מדינת ישראל

אבא הלל סילבר, ראה את הרצל בצורה חיובית, כדמות פוליטית סמלית ולא ראלית, בצורה כזו שלא היה צורך לדון ברעיונותיו בצורה ממשית, אלא כרעיון פואטי בלבד. לאחר מותו של הרצל, העביר ביקורת על קישור הציונות למדינה, הוא ביקש להדגיש את המרכיבים המוסריים והרוחניים בתהליך הגיבוש הלאומי יהודי ולא להתרכז רק בתהליך המדיני שמטרתו ריכוז טריטוריאלי ולאומי בארץ ישראל. והזהיר בנוגע למערכות החינוך הציוניות וביקר רבות את הרצל.

הרב ברנט בריקנר, סיכם את השקפות עולמו של הרצל במספר דברים. לפיו בכל מקום בו יש יהודים ניתן להגדיר אותם כקבוצה לאומית יהודית. יהודית היא לא רק דת אלא גם חברה בעלת מאפיינים תרבותיים ואתנים. השתלבות  היהודים בעולם של מדע קדמה וחופש.הכרה ביהודים בחוץ לארץ, וקידום לאומיות יהודית באופן פוליטי כלכלי בארץ ישראל.הרצל אמר שיהודים בא"י צריכים להיות בקשר עם יהודים בעולם.

הרצל התנגד לטיפוח פעילות אתנית יהודית בפזורה היהודית מבחינה פוליטית ומבחינה תרבותית. וזכה בהתאם להרבה ביקרת בעניין.

 

הרצל ומנהיגי הציונות האמריקנית לאחר הקמתה של מדינת ישראל

לפי עמנואל ניומן, הרצל הקים דפוסים חדשים לקיום היהודי בעולם. וא"י היא לא הדרך הלגיטימית היחידה. מטרתו היא קיום תשתית אידאולוגית ומעשית לקיום היהדות בתפוצות בו בזמן לתמוך בא"י.

לעומת זאת, בן הלפרן טען כי הרצל התעלם מהבעיה של המשך קיום בפזורה היהודית, לכן ממשיכי דרכו פיתחו אידאולוגיות בשביל לאפשר את המצב. וקיים חוסר הסכמה בין אם להשתמש רק בהרצל או במדינת ישראל גם כן בשביל לפתח את זה.

לפי ד"ר ישראל גולדשטיין, המרכיבים בתורת הרצל היו סבלנות, דמוקרטיה, מדע, מרכז תרבות בינלאומי ושיתוף פעולה יהודי-ערבי. הוא התייחס לאנטישמיות כחלק בלתי נפרד מהזהות היהודית. והיהודים היו חלק בלתי נפרד מהחברה האמריקנית. קיום הציונות בארה"ב חלק ממושג אחדות ישראל. וציונות הרצליינית יוצקת בסיס אידאולוגי להמשך קיומה של תנועה ציונית חזקה בכלל ובארה"ב, גם לאחרי הקמת א"י.

 

לסיכום, ציונות בארה"ב מסובכת בעצם היותה קשורה לעלייה והרמת מדינת ישראל. חייבו את ראשי הציונות האמריקנים להתייחס להגותו של הרצל.והרצון לאמריקניזציה של הרצל, היא בסיס הכרחי לפעולות הציונות בארה"ב. קיום לאומות של פזורה הצליחה עם קיום מדינת ישראל. והיה קיים צורך בתשתיות אידאולוגיות ומערכות ארגוניות שיאפשרו חיים יהודיים בפזורה. הקשר לארץ ישראל הוא מרכיב בזהות האתנית היהודית בעולם. הכותבים יצרו באמצעות תורת הרצל, לאומיות יהודית, כך, שבחינת התהליכים מאפשרת להבין את התפתחותה של הציונות באמריקה.[2]

 

 

סיכום

במאמר "מבט אחר על האמריקניזציה הציונית" של פרופ' עופר שיף, ובמאמר "הרצל ותכנית בזל מנקודת מבטם של מנהיגים ציוניים אמריקנים"  של פרופ' זהר שגב. מדובר על התפתחות הציונות האמריקנית בארצות הברית, לפני הקמת מדינת ישראל ולאחר הקמתה. במאמרו של שיף, מדובר על שלוש תפיסות שונות לציונות האמריקנים, והשוני בתפיסות נובע מהקבוצה אליה הם משתייכים. יש חלוקה לשלוש קבוצות, קבוצת המהגרים, אשר הגרו לאמריקה ממזרח אירופה, אשר, ההתפתחות הציונות באירופה החלה עם הגעתם. קבוצת האמריקנים ה'וותיקים' אשר חיו באמריקה לפני הגעת המהגרים. וקבוצת 'בני הדור השני' שהם הילדים של קבוצת המהגרים. הם נמצאים בין שני ההגדרות האחרות, מצד אחד הם נולדו לתרבות מהגרים ומהצד השני הם נולדו באמריקה וחיו בה מאז ומתמיד. בעקבות הרקע השונה קיימים הבדלים בתפיסה של כל אחת מהקבוצות למה היא ציונות כיצד היא שמשה אותם. במאמר של שגב, מדובר על הציונות האמריקנית דרך נקודת מבטם של מנהיגיה תוך התייחסותם השונה של כל אחד מהם להגותו של הרצל. המשותף לשני המאמרים הוא החדרת הציונות ליהודי אמריקה,ובעיקר שימוש בציונות על מנת לשמור על זהות יהודית כוללת ונתינת משמעות יהודית 'חיובית' ליהודים האמריקנים. הציונות נבעה מתוך צורך לשמירה על אחדות יהודית ולחלקם כשמירה על קשר עם ה'עולם הישן'. לפי דעתי הצורך באמריקניזציה של הציונות נבעה מנוחות של היהודים להישאר באמריקה ולשמור על זהותם היהודית בסביבה לא יהודית. אני חושבת שהפיתוח של כל הגישות השונות נבעה מצורך לקבל אישור לא לעזוב את אמריקה ולהישאר בארצות הברית, בחייהם הנוחים והמפותחים מאשר להגיע לארץ שאין בה כלום ולהתחיל לפתח אותה. אני לא פוסלת או מעבירה ביקורת על עניין הפזורה היהודית, אך, אני מאמינה כי ההגדרה של הציונות האמריקנית נבעה כצורך ליצירת פזורה יהודית. ותהליך זה הצליח לפתח וליצור חברה יהודית בארץ זרה.

 

 

ביבליוגרפיה

 

שגב, ז. (2014). הרצל ותכנית בזל מנקודת מבטם של מנהיגים ציונים אמריקנים / זהר שגב. ישראל , 22: 1-20, 2014

 

שיף, ע. (2000). מבט אחר על האמריקניזציה של הציונות / עופר שיף. עיונים בתקומת ישראל: מאסף לבעיות הציונות, הישוב ומדינת ישראל , 10: 180-206, 2000.

 

[1] שיף, ע. (2000). מבט אחר על האמריקניזציה של הציונות / עופר שיף. עיונים בתקומת ישראל: מאסף לבעיות הציונות, הישוב ומדינת ישראל , 10: 180-206, 2000.

[2] שגב, ז. (2014). הרצל ותכנית בזל מנקודת מבטם של מנהיגים ציונים אמריקנים / זהר שגב. ישראל , 22: 1-20, 2014