מדובר על התפתחות הציונות האמריקנית בארצות הברית, לפני הקמת מדינת ישראל ולאחר הקמתה.

במאמרו של שיף, מדובר על שלוש תפיסות שונות לציונות האמריקנים, והשוני בתפיסות נובע מהקבוצה אליה הם משתייכים.

יש חלוקה לשלוש קבוצות, קבוצת המהגרים, אשר הגרו לאמריקה ממזרח אירופה, אשר, ההתפתחות הציונות באירופה החלה עם הגעתם.

קבוצת האמריקנים ה'וותיקים' אשר חיו באמריקה לפני הגעת המהגרים. וקבוצת 'בני הדור השני' שהם הילדים של קבוצת המהגרים. הם נמצאים בין שני ההגדרות האחרות, מצד אחד הם נולדו לתרבות מהגרים ומהצד השני הם נולדו באמריקה וחיו בה מאז ומתמיד.

בעקבות הרקע השונה קיימים הבדלים בתפיסה של כל אחת מהקבוצות למה היא ציונות כיצד היא שמשה אותם. במאמר של שגב, מדובר על הציונות האמריקנית דרך נקודת מבטם של מנהיגיה תוך התייחסותם השונה של כל אחד מהם להגותו של הרצל.

המשותף לשני המאמרים הוא החדרת הציונות ליהודי אמריקה,ובעיקר שימוש בציונות על מנת לשמור על זהות יהודית כוללת ונתינת משמעות יהודית 'חיובית' ליהודים האמריקנים. הציונות נבעה מתוך צורך לשמירה על אחדות יהודית ולחלקם כשמירה על קשר עם ה'עולם הישן'.

לפי דעתי הצורך באמריקניזציה של הציונות נבעה מנוחות של היהודים להישאר באמריקה ולשמור על זהותם היהודית בסביבה לא יהודית. אני חושבת שהפיתוח של כל הגישות השונות נבעה מצורך לקבל אישור לא לעזוב את אמריקה ולהישאר בארצות הברית, בחייהם הנוחים והמפותחים מאשר להגיע לארץ שאין בה כלום ולהתחיל לפתח אותה.

אני לא פוסלת או מעבירה ביקורת על עניין הפזורה היהודית, אך, אני מאמינה כי ההגדרה של הציונות האמריקנית נבעה כצורך ליצירת פזורה יהודית. ותהליך זה הצליח לפתח וליצור חברה יהודית בארץ זרה.