יחסם של מייסדי הציונות האמריקנית להרצל

 

מטרת מייסדי הציונות האמריקנית הייתה יצירת תמהיל גישור אידאולוגי בין ציונות אמריקנית לבין הגותו של הרצל.

לפי סטיבן וייז, תיאור הציונות ההרצליינית כהמשך טבעי של ההסטוריה היהודית. וציונות כסולידריות יהודית פרוטו-ציונית. המרכיבים בתנועה הציונית הם, המשכיות, רציפות בלאומיות היהודית ובדתות. העם היהודי עוצב מחדש בידי הרצל, שינה את דפוסי הפעולה הציבוריים של האליטות היהודיות, יצר סולידריות יהודית אמתית ולקח חלק הכרחי בקיום הלאומי המתחדש. לפני הרצל אנשים טשטשו יהדות מפחד מאנטישמיות אך אחרי הרצל נוצרה גאווה יהודית. המהגרים תמכו בתנועה הציונית, הם היו עניים, ורצו להרחיב את מעגל התומכים בציונות לשכבות חברתיות-כלכליות עשירות.

יש הבדל בין הציונות המזרח-אירופית לבין הציונות האמריקנית. ציוני ארה"ב נמנעו מלציין את העלייה לא"י כמרכיב חשוב, הפכו את הציונות למרכיב מרכזי בחייהם בתוך החברה האמריקנית ולאמריקנים האנטישמיות לא הייתה גורם מרכזי בעיצוב החיים היהודיים בארה"ב.

לפי ריצ'רד גוטהייל, מטרת הרצל אינה מדינה יהודית בארץ ישראל. לפיו, ריכוז יהודית באוטונומיה מוגבלת בחסות מעצמה ליברלית עדיפה לעומת מדינה עצמאית עם הרבה סכנות וקשיים להשגתה. הוא מוכיח זאת על ידי תכנית בזל, בה נכתב "בית לאומי" ולא מדינה. ארה"ב משמשת כבית לאומי ליהודים שם. חוסר הצורך של יהודי ארה"ב במקלט לא מבטל את הציונות. התנועה הציונית היא תנועה חילונית מודרנית. וציונות היא המשך קיומה של סולידריות ייחודית, שמירה על קיומה של עם יהודי, בעקבות תהליך החילון הציונות החליפה את הדת ביצירת המרכיב המשותף ליהודים בגולה. אך, ציונות אמריקנית יוצרת קושי ויכולה להיתפס כנאמנות כפולה, עדיין מדגיש כיאין סתירה בין ציונות לאזרחות אמריקנית. גוטהייל, הגדיר ציונות כ'כמיהה אדירה להיות יהודי טוב במטרה להיות אדם טוב יותר'.

הציונות פתחה מרכיבים של גאווה לאומית, המותאמת לחברה האמריקנית. וחיזוק הציונות גרם לשמירה על מרכיבים של אחדות יהודית ודמוקרטיה.