מאמר 1 - יהדות אמריקה

 

האמריקניזציה היונית ושפעתה על התפיסה הציונות

קיים הבדל בין ציונות אמריקנית לציונות דרום-אירופית. בגלל הרקע, הציונות הדרום אירופית נולדה על רקע שואה ורדיפה. לעומת האמריקנים אשר חיו בחברה דמוקרטית.

תהליך האמריקניזציה של הציונות היה תהליך מורכב בניסיון לשמר ולטפח מרכיבים פרטיקולריים לא-אמריקנים של הציונות. להתפתחות הציונית האמריקאית מאז שנות ה70 קיימים שני כיוונים: הראשון הוא, הנכונות להתמודדות אידאולוגית ומעשית עם הניגוד הציוני-אמריקני. תהליך של התאמה בין האידאולוגיה והסמלים הציוניים-סוציאליסטים ובין הערכים והצרכים האמריקנים. תוך, ניגוד בין תפיסת רוב יהודי בארץ ישראל, לבין צדק חברי ודמוקרטיה. הכיוון השני הוא, יחסי ישראל-ארה"ב מבחינה היסטורית חברתית. התאמה ציונית-אמריקנית, בתהליך לא לינארי, ובהתמודדות עם צרכים וערכים. המצב בארץ משתנה, אינטרס הציוניות משתנה. תהליכים חוזרים של אמריקניזציה לתהליך הציונות.

ציוניות אמריקאית מנסה ליצור הרמוניזציה בין "יהודי" לבין "אדם".

 

א. קבוצת המהגרים: הציונות - אמצעי לריכוך קשיי השתלבות באמריקה

מי שהיגר לאמריקה מאירופה ראה את אמריקה כבית, ולא תחנת מעבר. היה להם שאיפה להשתלב ולהפנים את ערכיה של המדינה. בעקבות געגועים לעבר המוכר, בעיות בהתאקלמות. הייתה הקמה של ארגוני השתלבות של מהגרים יהודיים, שימשו כקבוצות תמיכה. כך שהתמיכה בארץ ישראל היא כזרקור של רוחניות ושייכות שאפשרה להם לחיות בגולה. כל היהודים באמריקה היו נמצאים במן משבר רוחניות, והאמינו שא"י היא התשובה, ציונות האמריקנית, דרך תמיכה במטרת העלייה הציונית. המהגרים הציונים היוו שלב א' של האמריקניזציה הציונית.

 

ב. האמריקנים ה'וותיקים': הציוניות- תגובה לאיום על יכולת ההשתלבות באמריקה

מבחינת האמריקנים הוותיקים הציונות נועדה בשביל לנטרל מוקדים שיפרידו בין זהותו האמריקנית לזהותו היהודית.

היו הרבה גישות לציונות ביחס לאנטישמית. ראו תמיכה בציונות בגלל שהתפרצה אנטישמיות, ראו את הציונות ככניעה לאנטישמיות וחלק ראו אותה ככלי להתמודדות עם האנטישמיות.

האמריקנים ה'וותיקים' חששו מאנטישמיות ומדרכי התנהלות ב'עולם הישן'. היה אי הסכמה על דרכי התנהלות ציוניות, מכל קבוצות היהודים השונות. ל'וותיקים' היה פחד משילוב ציונות בפוליטיקה האמריקנית. לדעת היה צורך לשימוש בציונות לתמיכה ביהודים בגולה, על ידי נתינת משמעות יהודית חיובית לתהליך ההשתלבות.

 

ג. 'בני הדור השני': הזדהות ציונית-אתנית - תרומה ייחודית לזהות האמריקנית הכללית

'בני הדור בשני' של המהגרים חוו, תרבות מהגרים מהבית מצד אחד ותרבות אמריקנית כללית מהסביבה החיצונית מהצד השני. 'בני הדור השני' שימרו את החיוניות והעושר של התרבות של בית הוריהם בשכונת המהגרים. לפיהם ציונות היא תפיסה המסרבת לוותר על הנאמנות ל'עולם הישן', לאפשר את הזכות היהודית את קיומה הלגיטימי והבלתי נפרד מהחברה האמריקנית. הציונות היא ביטוי מודרני ואמריקני לתרבות היהודית בחיי הפרט, היהדות לא נתפסת רק כדת. יש בעצם התחמקות מקיום אורח חיים נפרד וייחודי דתי משאר החברה.

 

לסיכום, קיים מתח בין ה'וותיקים' לבין 'בני הדור השני'. המשותף לשלושת התפיסות הוא שהציונות משמשת לסיפוק משמעות יהודית 'חיובית' ולהשתלבות באמריקה. לכך, קיימים שני מדדי השפעה. הראשון הוא מה זה יהדות 'חיובית'. למהגרים הציונים ובני הדור השני יהדות חיובית מתקיימת מבחינה אתנית-תרבותית. ולפי הוותיקים מבחינה דתית. השני הוא פרטיקולריות או אוניברסליות של יהדות 'חיובית'. המהגרים הציונים תופסים זאת כנבדלות ושייכות אנטישמית לעומת והוותיקים ובני הדור השני ורואים זאת כאופטימיות, שוויון וקבלה. תהלכים מחזקי יהדות אישית על חשבות אתני ורצון להתגוננות מפני התבוללות יכול ליצור דפוסי אמריקניזציה עתידיים דרך השתלבות חברתית ומשמעות יהודית.

הרצל ותכנית בזל מנקודת מבטם של מנהיגים ציונים אמריקאים

בחינת אופני התקבלותו של הרצל בארה"ב נותן לרדת לשורשי התהליכים שהובילו ליצירתה ועיצובה של הציונות האמריקנית. ולהבין את הקשיים אתם התמודדות ציוני ארה"ב. לעקוב אחרי הבניית הבסיס האידאולוגי שאפשר לגשר על הפער בין האידאולוגיה הציונית למציאות האמריקנית.

תפיסת הרצל כמנהיג ציוני ויצירתה של תנועת הציונות קרו במקביל להגירה היהודית הגדול ממזרח אירופה לארה"ב. הרצל לא הקדיש הרבה תשומת לב ליהודי ארה"ב אך לא התעלם מקיומה של קהילת מהגרים בארה"ב. הוא התרכז בעיקר בגיוס כספים מיהודי ארה"ב. הרצל השפיע מאד בגיבוש השקפת העולם של מנהיגי הציונות האמריקנית. מצד אחד יהודי ארה"ב אמצו את רעיונותיו של הרצל ומצד שני יצרו ייחוד באימוץ הציונות ההרצליינית. תחילה ציונות היתה מיעוט בארה"ב והמשך הפכה לכוח ציבורי חשוב בקרב יהודי ארה"ב.